רש"ש על קידושין י״ג

1 גמרא סברה אי שדינא להו ומיתבדי. כ"ה בד"י בד' וכן בסמוך:

2 שם אילימא רצתה דאמרה אין כו'. מש"כ המהרש"א דרצתה לא משמע דאישתיקה. נעלם מכ"ת הסוגיא דלקמן סג ע"ב ע"ש:

3 שם מאי משמע כדמתרגם כו'. עפרש"י ועי' רש"א לקמן. ול"נ דלמסקנא קאי ע"כ תאבל וגו' על אלה לחודא וכן על פרצו לחוד. וכל הני דחשיב ביניהם לא קאי אלא על כולם יחד. והחילוק בין נאפו לפרצו הוא כיון דהולידו ממזרים חמיר טפי כדאיתא בחגיגה ט במשנה:

4 רש"י ד"ה הדר יתבי. בשמעתי' דר"א הא דאר"י כו'. כצ"ל:

5 תד"ה כשם. תימה דהל"ל איפכא כו'. בעניי לא הבנתי תמיהתם דכיון דבקדושי אשה תנן בהדיא דא"מ בפחות מש"פ ובקרקע לא תנן אשמעינן דאף בקרקע הדין כן. ואיך יאמר איפכא לתלות תניא בדלא תניא:

6 בא"ד דאורחיה דגמרא למינקט שאינו פשוט תחלה כו'. כ"נ דצ"ל:

7 גמרא אמר רב אסי אמר ר' יוחנן אע"ג כו'. מפרש"י משמע דל"ג אמר קמא:

8 שם אלמה לא אפיקתיה ממיתה ואוקימתי' על עשה מידי דהוה אפהמו"ק כו'. לכאורה טפי הול"ל מחמותו לאחר מיתת אשתו דדמי לה דלר"ע בסנהדרין עו ב אפיקתה משריפה ואוקמה אאיסורא. לדעת רש"י ודעימיה איסור דארור שוכב עם חותנתו. ולדעת התוס' ורמב"ם איסור כרת ולאו. וי"ל דניחא ליה לאתויי מהא דאליבא דכ"ע. משא"כ הא דחמותו לרי"ש באיסורה קיימא. וכן לאביי דאמר משמעות דורשין א"ב ליתא לכ"ע:

9 תד"ה לכ"ע. תימה כו' אפי' אין לו בנים. כצ"ל וכן לקמן. וק"ל נימא מה לגט שכן מתיר לעלמא אף במקום שאין לו בן תאמר במיתה שאין מתירה באין לו בן. וי"ל דגם שם מתירה מאיסור אשת איש שהיה עליה מחמת המת רק דאסירא לעלמא מחמת היבם באיסור לאו בעלמא וזהו שכתבו א"ד שתתיר לעלמא בכל ענין דר"ל בין אין לו בנים בין יש לו:

10 תד"ה מדאמר. וי"ל א"כ ה"ל למכתב כו' בפ' יבמין. וא"ת א"כ אחות אשה דדרשינן עליה אפי' במקום יבום ה"ל למיכתב בפ' יבמין. וי"ל משום דמ"מ מישתעי נמי בעלמא בשלא במקום יבום משא"כ אלמנה דאינה אלא במקום יבום. ועוד דאחות אשה איצטריכא למיכתבא התם משום הקישא דר' יונה עי' תוס' יבמות ג ב ד"ה מה: